פסק-דין בתיק ת"ק 16397-12-12

אין מחלוקת בין הצדדים שרכב התובעת נפגע על ידי דלת מכוניתו של הנתבע 1 (להלן: "הנתבע"), אך המחלוקת בין הצדדים היא, מתי היתה הפגיעה ברכב התובעת :  האם תוך כדי פתיחת דלת של הנתבע כלפי מכונית התובעת, או שמא בעת שהדלת היתה פתוחה, או אז, פגעה התובעת בדלת פתוחה, על ידי כך שעשתה את הסיבוב לכניסה לרחוב אברבנאל בחוסר זהירות.

אכן בעניין שאלה זו, מצויה בפני עדות מול עדות, שהיא יוצרת את השאלה השנויה במחלוקת, אם כי, התובעת הביאה עדה מטעמה אשר ישבה ברכב, אך למעט העובדה שהיא שמעה בום לאחר שעברו את רכב הנתבע, לא יכלה להצביע על העובדה שהיא השנויה במחלוקת, אם היתה זו התובעת אשר פגעה בדלת בעת שהיתה פתוחה, או שרכב התובעת נפגע תוך כדי פתיחת דלת רכב הנתבע.

לאחר ששקלתי עדויות אלה ולאחר שעיינתי בחומר הראיות שבתיק בית המשפט, אני מאמין לתובעת, שאכן תוך כדי שעברה את רכב הנתבע, נפתחה הדלת, ופגעה ברכב התובעת.

אני מאמין לנתבע גם, שבשלב מסוים, אכן היתה הדלת פתוחה, והוא רכן לתוך הרכב על מנת להוציא סחורה, אך כפי שעולה מעדות הנתבע, שהוא גם היה מופתע לעצם שמיעת המכה, לעצם הטענות שהעלתה התובעת כלפיו, ולעצם העובדה שהנתבע אומר שהוא לא יכול להגיד מה באמת קרה שם, הרי שכל אלה מצביעים על כך, שאין להוציא מכלל אפשרות, שאכן עוד קודם לכן היתה דלת רכב הנתבע פתוחה, אך במהלך העניינים, כאשר גופו עדיין רוכן בתוך הרכב, ולאחר שחלק מרכב התובעת חלף על פני רכב הנתבע, נפתחה הדלת פתיחה נוספת, ופגעה ברכב התובעת.

תקנה 80 לתקנות התעבורה התשכ"א-1961, קובעת שלא יפתח אדם דלת של רכב אלא לאחר שהוא נקט בכל אמצעי הזהירות הדרושים להבטחת שלומם של המשתמשים בדרך, ובנסיבות אלה, כפי שעולה מהעובדות, לא נקט הנתבע בזהירות הדרושה, שכן הוא לא ידע בעת שרכן לתוך הרכב, מה נעשה מימין הרכב, כאשר רכבים חולפים על פני הרכב.

חזון נפרץ הוא בזמן האחרון, שאכן ישנם נהגים אשר פותחים דלת תוך כדי היותם בתוך הרכב או מחוץ לרכב, מבלי להתחשב כלל במשתמשים האחרים בדרך, וכך כנראה ארע גם במקרה זה.

יחד עם זאת, גם אם קבעתי שהדלת נפתחה כאשר התובעת כבר חלפה עם חלק מרכבה, ובגין כך קבעתי את אחריותו של הנתבע לגרם הנזק ברכב התובעת, הרי שאין להוציא גם את התובעת מהאחריות, שכן יש לתובעת רשלנות תורמת לגרם התאונה, וזאת משום שעצם העובדה שרכבה נפגע על ידי פתיחת דלת, מצביעה על כך, שהיא לא שמרה על מרחק מתאים - אפילו לא של מרחק של פתיחת דלת - מרכב הנתבע.

לכן, כשם שיש לשמור מרחק מרכב שנוסע לפני רכב אחר, כך יש לשמור מרחק מתאים, בין רכב עומד לבין רכב הנוסע לידו.

לאור הנימוקים אשר פורטו לעיל, אני קובע את אחריותו של הנתבע בשיעור של 70% ואילו את הרשלנות התורמת של התובעת בשל אי שמירת מרחק כאמור, בשיעור של 30%, ובהתאם לחלוקת אחריות זו, על הנתבעים לפצות את התובעת.

התובעת הוכיחה נזקיה בסך של 4,234 ש"ח (נזק ממשי ושכ"ט שמאי) ולא הוכיחה את יתרת סכום התביעה.

לכן, אני מחייב את הנתבעים - שניהם ביחד ו/או כל אחד מהם בנפרד - לשלם לתובעת סך 2,964 ש"ח (70% מגובה הנזק המוכח) בצירוף ריבית והפרשי הצמדה כחוק מהיום ועד התשלום בפועל.

יתרת סכום התביעה נדחית מחוסר הוכחה.

כמו כן, אני מחייב את הנתבעים באופן סולידרי לשלם לתובעת הוצאות משפט בסך 350 ש"ח וזאת בהתחשב ברשלנות התורמת, בצירוף ריבית והפרשי הצמדה מהיום ועד התשלום בפועל.

לכל אחד מהצדדים, הזכות להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי תוך 15 ימים מהיום.

<#3#>

ניתנה והודעה היום ד' אייר תשע"ג, 14/04/2013 במעמד הנוכחים.